<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ד' כוסות</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ומדקתני ר' יוסי אומר מצוה ש"מ (כר"י) [דר"י] ס"ל מצות צריכות כונה ובעינן תרי טיבולי כדי שיזכור (המצה) [המצוה] בטיבול שני שהוא העיקר כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו (וכר"ה) [ובר"ה (כ"ח:)] אמר רבא מצות אין צריכות כונה. ומשמע דרבי' אלפסי הכי ס"ל מדאמר אמאי מטבילין תרי זימנא כדי שיראו התינוקות וישאלו. ותמי' לי דרבי' אייתי בהלכותיו הא דר"י ור' יוסי מצות צריכות כוונה ס"ל והכי מסתברא ואית דאייתי ראי' מהא דגרסינן (סוכה מ"א:) שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור (וק"ל) [ואקשינן] הא מדאגביה נפיק ביה. ש"מ אע"ג דלא אגביה לשם מצוה יצא ש"מ דמצות אין צריכות כוונה (ול"ד) [ומסתברא דלא דמי] לתוקע לשיר דמתכוין לדבר אחר אבל האי לא מתכוין לדבר אחר ועוד דלולב לא חזיא [אלא] למצות הגבהה ולא בעי כוונה אחרינא ואיכא מאן דפסק כרבנן בההיא דתניא (פסחים קי"ד:) אכלן בלא מתכוין יצא. וצ"ע היכא לא אייתי האי תנא דהכא בר"ה.
<h2>דף מו.</h2>
ואיתשל מ"ט אין מברכין במצה כל ז' כדרך שמברכין על הסוכה דהא גמרי' מהדדי (סוכה כ"ז.) ולילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות ומסתברא בסוכה כי בעי למיכל בסוכה איכא עליו מ"ע דבסוכות תשבו אבל גבי מצה כי בא למיכל ליכא עליו מ"ע דמצה אלא לאו דבל תאכל חמץ ואין מברכין אלאו.
